מותר למורה להיות במרכז- הוראה ישירה ומפורשת
בקרב אנשי חינוך רבים רווחת הדעה, שעל-פיה הוראה עקיפה עדיפה על פני הוראה ישירה ומפורשת. הדבר בא לידי ביטוי באמירתו של הפסיכולוג ז'אן פיאז'ה "בכל פעם שאני מלמד אתכם אני גוזל מכם את האפשרות ללמוד בעצמכם". כמו כן, מתייחסים מורים רבים לכל תהליך שבו המורה תופס מקום מרכזי כנוגד את עקרונות הלמידה המשמעותית.
מחקר גדול של ג'ון האטי (Hattie, 2009)שבחן את האפקטיביות של שיטות הוראה כפי שהיא נמדדת בהישגים לימודיים מצא, שההוראה הישירה אפקטיבית הרבה יותר מלמידת חקר או מלמידה מבוססת פרויקטים (גודל אפקט של 0.59 לעומת 0.31 ו־0.20). כמו כן, מצביעים מחקרים רבים, שבלמידה בקבוצות מחכים תלמידים מבלי לעשות דבר, לעיתים קרובות עם "לעשות דבר" – לפטפט ולהפריע, עד שהמורה מתפנה אליהם (הרפז, 2013).
שיח הוראה מפורשת מונע מהתלמידים את משחקי הניחוש (למה בדיוק התכוון המורה?) ומעניק לתלמידים הזדמנות להשקיע בלמודים באופן משמעותי יותר, במקום לבזבז אנרגיה "להיכנס אל ראשו של המורה". הניסיון לחבר פיסות של אינפורמציה ששמעו, מבלי שהמורה מכוון אותם בארגון המידע – זוהי משימה קוגניטיבית קשה ליישום. ההוראה המפורשת מקנה בהירות לתלמידים, והתוצאה היא הוראה הממוקדת בתלמיד ומכוונת לשונות בין התלמידים.
אז מהי הוראה מפורשת וישירה?
הוראה מפורשת וישירה הינה גישה פדגוגית שבה המורה מגדיר יעדי הוראה ברורים, מסביר את המושגים והמיומנויות הדרושים, מנחה את התלמידים בתרגולם וביישומם של מיומנויות ומושגים, מעריך ומתקן את ביצועיהם. כדי לקדם פרקטיקה זו יש לתת לגיטימציה למורה לממש את תפקידו כמקור סמכות (להקנות, לכוון, להדגים, להסביר וכו'), לפרק את תכנית הלימודים ליחידות הוראה קטנות (לימוד בשלבים), להגדיר קריטריונים ברורים להצלחה ודרכי ההערכה, ולמסד תהליכי למידת עמיתים בצוות.
אז כיצד ניתן לקדם הוראה מפורשת וישירה בכיתה?
1. הצגה מפורשת של מטרות השיעור
2. קריטריונים ברורים להערכת ביצועי התלמידים
3. שיעור מובנה המאפשר הצגה-הרחבה- התנסות וסכום
4. קיים מחוון ברור להשגת שליטה במטרות השיעור
5. הדגמה מוחשית של מיומנויות שנלמדו בשיעור
6. השתתפות פעילה של התלמידים (תרגול ושיח עמיתים)
7. קיום משוב בסוף השיעור
הוראה מפורשת וישירה מקדמת למעשה שלושה רעיונות:
1.לא ניתן לקדם חשיבה של תלמידים בלא הקניית ידע תוכני, ולפעמים הדרך הטובה ביותר להנגיש את התכנים היא בתפיסת הבמה על-ידי המורה המלמד בצורה ישירה – מסביר, מדגים ומארגן את המושגים, הרעיונות והמיומנויות.
2. הוראה מפורשת וישירה אינה סותרת את רעיונות הלמידה המשמעותית. ניתן להרצות באופן שמפעיל את חשיבתם וסקרנותם של התלמידים ושמדגיש את הערך והרלוונטיות.
3. ההוראה המפורשת והישירה אינה עומדת לבדה כפרקטיקה בלעדית: היא הכרחית אבל אינה מספיקה. היא צריכה להיות לצידן של פרקטיקות הוראה נוספות.
לסיכום, הוראה ישירה ומפורשת אינה מחייבת מהפכה בארגון הלימודים אלא יכולה להשתלב במינונים משתנים בדרכי הוראה שונות. למורה מותר להיות במרכז ואף חשוב, אך צריך לזכור, שאם המורה יישאר במרכז לבדו, הוא יתקשה לקדם את הלמידה.
מקורות לעיון נוסף:
חן, ד' (2016). הוראה מפורשת וישירה בשיעורי מתמטיקה. אוחזר מתוך http://meyda.education.gov.il/files/merkaz/new/Disciplines/Math/Math-Lesson.pdf
שושני, נ' (2013). השפעת החשיפה להוראה מפורשת של חשיבה. תוכנית רוטשילד- וייצמן. אוחזר מתוך http://www.weizmann.ac.il/ScienceTeaching/Yarden/sites/ScienceTeaching.Yarden/files/uploads/nurit_shoshani.pdf
הרפז, י' (2013). "אני בכלל לא בטוח שיש דבר כזה הוראה פרונטלית", הד החינוך, אפריל 2013 , פ"ז , 05, עמ' 47-42.